מדינת ישראל היא מעצמה של גידול אתרוגים בימינו. האתרוגים הגדלים כאן מהודרים ביותר ונמכרים בכמויות רבות בארץ ובחו"ל. מדהים לחשוב שעד לפני 150 שנה מעטים הצליחו להניח את ידם על אתרוג מארץ ישראל. דווקא אתרוגים שגודלו ביוון נחשבו למשובחים ביותר, ונקנו ברחבי העולם לקראת חג הסוכות. תעודות שונות, הנוגעות לגידול אתרוגים בארץ ישראל ושמורות בארכיון הציוני, מגלות את סיפורו המרתק של ענף האתרוגים בארץ ואת הקשר ההדוק בינו ובין התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל.
אקלים ים תיכוני
יהודי התפוצות נהגו לקנות אתרוגים שגדלו בארצות ים תיכוניות כמו איטליה, יוון ומרוקו. האתרוגים הידועים ביותר בשל יופיים היו אתרוגים מהעיר היוונית קורפו. היישוב היהודי בארץ החל לגדול, וגם הוא היה זקוק לאתרוגים. היהודים פנו לשכניהם הערבים על מנת לקנות אתרוגים לחג, בעיקר מכפרים בצפון ומיריחו. הפלחים הערבים באותה עת עדיין גידלו עצים בשיטות המסורתיות, ולכן לא היה חשש שהאתרוגים בפרדסיהם מורכבים משני זני עצים על מנת לחזק את עץ האתרוג – דבר שהיה פוסל את פירותיו. האתרוגים אמנם לא נראו מהודרים אך היו כשרים לנטילה בחג.
החל מאמצע המאה ה-19 חל שיפור דרמטי בתחבורה שבין ארץ ישראל ליבשות השונות והתאפשר ייצוא של אתרוגים לחו"ל. הביקוש לאתרוגים שגדלו בארץ הקודש היה רב, ובמקביל גבר החשש שהערבים ילמדו את מלאכת הרכבת העצים. כל השינויים הללו הובילו את החקלאים היהודיים לעסוק במלאכת גידול האתרוגים בעצמם, והפרדסים הראשונים ניטעו ביפו ובמושבות הראשונות.
תעודת הכשר לאתרוגים מבית המסחר של משה כהן ויוסף הילמן ביפו, 1901. "אתרוגי יפו... המה מגינות הנבדקים הנ"ל וכשרים בלי פקפוק וראויים לכל ישראל גם למהדרין מן המהדרין לברך עליהם מבלי שום חשש מורכב וגזילה וערלה" (A25\113)
אתרוגים וציונות
החקלאים בארץ ישראל נתקלו בקשיים מרובים בתחרות עם מגדלי האתרוגים מחוץ לארץ. חסר להם הידע והניסיון בטיפול בעצי האתרוג – בניגוד לחקלאים באיטליה וביוון שהיו בעלי ניסיון של מאות שנים. האתרוגים שגדלו בארץ ישראל היו כחושים ונראו יפים פחות מהאתרוגים שגדלו בחו"ל. גם המסע הארוך מארץ ישראל ועד לשווקים בעולם פגע בסחורה. בשלב זה נמצאה עזרה לטובת אתרוגי ארץ ישראל בדמותם של "חובבי ציון". הנטייה הטבעית לקנות אתרוג שגדל בארץ ישראל הפך אצל "חובבי ציון" לגורם החשוב ביותר בקניית האתרוג. מבחינתם, גם אם הוא נראה פחות מושלם והיה פחות מהודר, עדיף היה ליטול בסוכות אתרוג ארץ-ישראלי.
כאשר מלאו לרב שמואל מוהליבר, ממנהיגי תנועת "חיבת ציון", 70 שנה הוא סירב לקבל מתנות או מברקי איחולים ליום הולדתו, וביקש שאת הכסף יתרמו לטובת היישוב בארץ. הוצע לו שתרומות אלו יוקדשו לנטיעת גן אתרוגים בארץ ישראל. הרב אימץ את הרעיון, כפי שאפשר לראות במכתב ששלח לחברי התנועה בשנת 1894, ובו ביקש שיתרמו עבור נטיעת גן האתרוגים. פרדס אתרוגים ניטע בחדרה ונקרא "גן שמואל". רבה של יפו, נפתלי הירץ הלוי, נתן תעודת הכשר לאתרוגים של גן שמואל בשנת 1901, ובה מופיעה ה"ססמה" של אתרוגי ארץ ישראל: "ולקחתם לכם – משלכם – פרי עץ הדר הנטועים על ידי ישראל".
מימין: מכתב מאת הרב שמואל מוהליבר בביאלסטוק אל חברי תנועת "חיבת ציון", 1894. "למרות חפצי ורצוני לבלי חוג את חג יובלי נאלצתי למלאות בקשת מיודעי... ובתתי להם ברכתי שלום ארהיב בנפשי לבקשם כי ישתדלו לפעול ולעשות לטובת היישוב איש איש כפי יכלתו וישתדלו להוציא לאור את ההצעה בדבר גן האתרגים" (A24\616) /
משמאל: תעודת הכשר לאתרוגים של גן שמואל חתומה ע"י נפתלי הירץ הלוי, הרב העיר יפו, 1901 (A25\112)
חיזוק חשוב נוסף לאתרוגי ארץ ישראל הגיע בדמותו של הרב קוק, שעלה לארץ ישראל בשנת 1904, והחל לכהן כאב בית דין ביפו. הרב קוק ראה חשיבות רבה בהפצת אתרוגי ארץ ישראל ברחבי העולם ועזר בהקמת אגודה משותפת לבעלי מטעי האתרוגים בשם "אגודת פרי עץ הדר". חברי האגודה שמרו על הוראותיו של הרב קוק ובראשן לא להרכיב את עץ האתרוג עם עצים אחרים, וכך עלה קרנם של אתרוגי ארץ ישראל.
קטיף אתרוגים של "אגודת פרי עץ הדר", ארץ ישראל. צילום: צדוק בסן (GNZB\401799)
אתרוג עברי
בשנת 1919 הוקמה אגודת "אתרוג" בפתח תקווה-עין גנים. האגודה נוסדה על מנת להסדיר את מסחר האתרוגים כך שהחקלאים ירוויחו ממכירתם ולפעול לשיווק יותר יעיל של האתרוגים. האגודה שלחה הצהרת כוונות למחלקה להתיישבות חקלאית ובה נכתב: "אחד הענפים החשובים שהתפתח בשנים האחרונות בתוך החקלאות שבארצנו, הוא בלי ספק הענף של גדול אתרוגי ארץ ישראל. אתרוגי המושבות התפתחו ועלו בגִדולם, יֹפים, הִדורם וחֹזק קיומם למדרגה כזו, שאינם נופלים עוד מאתרוגי ארצות אחרות...".
מימין: מכתב של אגודת "אתרוג" אל המחלקה להתיישבות חקלאית ובו פירוט תפקידיה של האגודה, 1919 (S15\20089)/ משמאל: כרזת פרסומת לאתרוגים מארץ ישראל, שנות ה-20. להזמנות יש לפנות למחלקת מסחר ותעשייה של ההנהלה הציונית בארץ ישראל. עיצוב: מאיר גור אריה, בצלאל (KRA\219)
אך בזאת לא תמו קשייהם של מגדלי האתרוגים. בשנת 1932 פרסמה אגודה חדשה של מגדלי אתרוגים עברים בארץ ישראל תחת אותו שם - "אתרוג", קול קורא לציבור העברי, שיקנה אתרוגים עבריים בלבד ויעזור להפיץ את האתרוג הארץ ישראלי בחו"ל. באותה עת נפוצו בשווקים של ארץ ישראל אתרוגים של מגדלים ערבים. עניין זה פגע קשות בהכנסתם של החקלאים היהודיים. הכרוז, בעל הטון החריף (חברי האגודה התבקשו על ידי "הועד הלאומי" למתן את הביטויים שנכתבו בו) קרא ליהודים לקנות אך ורק מתוצרת הארץ, גם מסיבות דתיות, אך גם כדי לתמוך במשפחות היהודיות, התלויות בהכנסות הללו.
מימין: כרוז של אגודת אתרוג אל הציבור העברי בדרישה לקנות אתרוגים רק מתוצרת עברית, 1932 ( (J1\3525/
משמאל: חנות למכירת אתרוגים והדסים בשכונת "מאה שערים" בירושלים, שנות ה-30. אוסף קרן היסוד ((PHKH\1301970
עת לטעת
ענף האתרוגים הארץ ישראלי התגבר על הקשיים והצליח לכבוש את השווקים. כפי שהרב קוק קיווה וציפה במכתבו לאיכרי המושבות בשנת 1920, שבו הביע תמיכה מיוחדת במגדלי האתרוגים: "כמעט מאז החל הישוב החדש להִבנות, לשמחת כל אוהב עמו ומצפה לישועתו, לא חדל חלק מטובי עמנו להתענין בדבר האתרוג הישראלי של ארץ ישראל.... אבל מה שיצא אל הפועל מכל התעמולה רק מעט הוא לעֻמת העבודה המוטלת עוד עלינו עד אשר יתכונן הדבר הגדול הזה, אשר רק האתרוג הישראלי של ארץ ישראל יהיה הנקנה מרבבות אלפי אחינו כן ירבו בכל מקומות פזוריהם, עד אשר יכבש לפנינו שוק האתרוגים".
פנייה של הרב קוק לתושבי ארץ ישראל לגדל בשדותיהם אתרוגים כשרים ללא הרכבה עם עצים נוספים במטרה לכבוש את
שוק האתרוגים בחו"ל, 1920 ((S15\21311