שני אלבומים בארכיון הציוני מגוללים את סיפוריהם של מי שאיבדו את משפחותיהם בשואה וגדלו בין נכרים. ארגונים יהודיים עמלו להחזיר את הילדים לחיק העם היהודי ותיעדו את מעשיהם באלבומים.
בשיתוף עם 'סגולה: מגזין ישראלי להיסטוריה'
תודה לשרה פלמור, מתנדבת בארכיון, שקיטלגה את האלבומים ותרגמה לעברית
בארכיון הציוני שמורים שני אלבומים יוצאי דופן בעלי כריכה חומה ודפים שחורים אשר מהם ניבטים פניהם התמימים של יתומים קטנים שנותרו בפולין ללא משפחותיהם. תוך כדי הזנת מידע של פריטי ארכיון לקטלוג הממוחשב התגלו האלבומים הייחודיים המתעדים את מיזם איתורם של ילדים יהודים שנותרו בחיים לאחר השואה ואת הבאתם לארץ ישראל.
במהלך המלחמה הוסתרו ילדים רבים במשפחות נוצריות, בבתי יתומים ובמנזרים. היו שעשו זאת תמורת תשלום, והיו שרק רצו לסייע לאחר בעת סכנה. חלקם כיוון שנכמרו רחמיהם על הילדים היהודים וחלקם כיוון שהאמינו שגידולם כנוצרים הוא מעשה טוב. עם סיום המלחמה נותרו הילדים במקום מסתורם ללא הורים או קרובי משפחה. הבית שבו שהו היה הדבר היחיד שהכירו, והם נקשרו למשפחה שהסתירה אותם ואף הרגישו שייכות לנצרות.
יחיאל רבינוביטש (מסומן ב-X בתמונה) אותר בתוך מנזר והועבר לקואורדינציה הציונית (PHAL\1618431)
לאסוף את השברים
ניצולים ששרדו את השואה ונציגי היישוב שהגיעו לאירופה אחרי המלחמה התקשו לקבל את הישארותם של ילדים יהודים במשפחות נוצריות ובמוסדות נוצריים, דבר שהוריהם היו בוודאי מתנגדים לו אילו נותרו בחיים, ולפיכך החלו התארגנויות שונות לאיתור ילדים שהוסתרו ולהעברתם למוסדות יהודיים בפולין עד שתתאפשר עלייתם לארץ ישראל.
הארגון המרכזי שהוקם לאיתור ולפדיון ילדים נקרא 'הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים'. הוא החל לפעול בנובמבר 1946 בהובלתו של אריה שריד, שליח תנועות הנוער החלוציות. הוועד הנבחר כלל נציגים של תנועות נוער שונות ופעל מהעיר לודז' - המרכז היהודי העיקרי בפולין לאחר המלחמה. הארגון טיפל גם בילדים יהודים שהגיעו במהלך המלחמה לברית המועצות והוחזרו לפולין במסגרת הסכמי הרפטריאציה בין שתי המדינות. ילדים אלה התחנכו במוסדות חינוך סובייטיים ופולניים והיו מנותקים לחלוטין מחינוך יהודי. פדיון הילדים והקמת מסגרות מיוחדות שיטפלו בהם רפואית ונפשית דרשו ממון רב, והארגון קיבל לצורך פעילותו תרומות מההסתדרות הציונית ומהג'וינט.
ארוחה בבית הילדים של הקואורדינציה הציונית בלודז', הקבוצה הבוגרת (גילאי 13-7) (PHAL1618392)
איתור הילדים לא היה פשוט. היו מקרים שהמסתירים הביאו את הילדים לקואורדינציה הציונית מיוזמתם במטרה לקבל תשלום, אך היו כאלה שלא רצו לוותר על הילדים ואז נאלצו אנשי הארגון לפנות לערכאות משפטיות. בעיה נוספת הייתה שהילדים עצמם לא זכרו כי הם יהודים ולעתים אפילו לא ידעו את שמם המקורי כיוון שהוסתרו בגיל צעיר מאוד. פעילי הקואורדינציה היו צריכים להכיר את התושבים המקומיים היטב כדי לגלות היכן הוחבאו ילדים ולנסות לחלץ אותם בדרכים שונות, לעתים גם כאלה שהיו בתחום האפור של החוק.
בארכיון מצויים שניים מהאלבומים שהוכנו על ידי הוועד המרכזי של הקואורדינציה וניתנו בהקדשה למוסדות שונים. על דפי האלבומים, המעוצבים בקפידה, מודבקות תמונות פורטרט של ילדים שאותרו על ידי פעילי הארגון, לעתים בליווי תעודות המגוללות את סיפורם, ולצד כל תמונה מופיע תיאור ביוגרפי קצר שנכתב ביידיש בכתב יד והתאריך שבו הילד אותר - או 'נגאל' כפי שכינו זאת אנשי הארגון. באלבומים מובאים גם תצלומים מחיי הילדים לאחר שעברו למוסדות הקואורדינציה בפולין.
דף מתוך האלבום: תעודת ההתנצרות של שלום וייץ עם תמונתו. הכיתוב בצד מפרט שהילד נמצא אצל משפחה ארית. נולד בשנת 1938 בלובלין. ההורים מענדל ורבקה התחבאו עם תעודות אריות ונרצחו אחרי המלחמה בשנת 1945 ע"י פולנים-נאצים. הילד אותר ביולי 1946 (PHAL\1618518)
דף מתוך האלבום: תעודת לידה של ריסיה אדלר עם תמונתה. הכיתוב בצד מפרט שהילדה נמצאה אצל משפחה ארית. נולדה בשנת 1938 בוורשה. ההורים, משה וביילה, נרצחו בגטו ורשה. הילדה התנצרה ואותרה ב-17 לאוגוסט 1946 (PHAL\1618432)
האלבומים נמצאו
בירור שערכנו עם ארכיון לוחמי הגטאות העלה כי האלבומים שהוכנו על ידי הקואורדינציה הציונית ניתנו כמזכרת לפעילי הארגון שחזרו לארץ ישראל בעת שפעילים אחרים נותרו עדיין בפולין והמשיכו לאתר ילדים. עד כה היו מוכרים כ-15 אלבומים. מרביתם מצויים בארכיון לוחמי הגטאות, ואחדים אצל משפחות פרטיות ברחבי הארץ. אחד משני האלבומים שזוהו לאחרונה בארכיון הציוני הובא לקונגרס הציוני ה-22 שנערך בבזל בדצמבר 1946, והשני הוענק ליצחק גרינבוים ולוועד ההצלה של הסוכנות היהודית. האלבומים לא אחידים במראם, אך יש תמונות רבות שחוזרות על עצמן, ובהן תמונה קבוצתית של השליחים שהדריכו את הילדים.
צוות הוועד המרכזי של הקואורדינציה הציונית בפולין. יושבים (מימין לשמאל): שייקה זשוקובסקי, שרה נשומית, לייבלה גולדברג, העלה לרמאן, אברהם ברנסון. עומדים (שורה ראשונה): עובדיה פעלד, חיים בזורה, פינחס קריבוס, לייבל קאריסקי. עומדים (שורה שנייה): פנחס זיידנברג, מנחם קונדא, יוסף קליינברג (PHAL\1618440)
יצחק גרינבוים היה חבר הנהלת הסוכנות וראש ועד ההצלה, והוא קיבל את האלבום במהלך ביקורו בפולין בספטמבר 1947. גרינבוים החליט להכפיף את ארגון הקואורדינציה לוועד ההצלה ולאחד את פעילותו עם מפעל דומה של הצלת ילדים בראשותו של ישעיהו דרוקר, שליח תנועת המזרחי. ועד ההצלה סיפק תקציב שוטף לפעילות הארגון החל מספטמבר 1947 ועד לסיום פעילותו בקיץ 1949, לאחר שמספר הילדים שאותרו פחת באופן ניכר. בהקדשה שעל האלבום כתבו אנשי הקואורדינציה ביידיש:
"אלבום זה הוא חתיכת היסטוריה מדממת של יהדות פולין.
מאות ניצלו בנס בעזרת אנשים טובים מידי המרצחים הגרמנים.
אבותיהם ואמותיהם הגיעו לתאי הגז של טרבלינקה ואושוונצים ונשרפו חיים בפולין רבתי.
לכל ילד יש סיפור טרגי, דרך דמים משלו שהטביעה בו חותם של חוויה בלתי אנושית.
בפדיון הילדים נעזור להם למצוא את החיבור לעמנו שהגורל הטרגי קרע אותם ממנו.
לא ננוח עד שכל הילדים היהודים יהיו בקרב עמנו בביתם בארץ ישראל."
דף מתוך האלבום עליו צוירה אש מסביב לצוואת הוריה של הילדה ריסיה אדלר (ילדה שאותרה ע"י הארגון).
מתחת לציור כתוב בגדול: "החוזרים ליהדות" (PHAL\1618433)