על חיסונים וציונות

עם פיתוח החיסונים נגד קורונה, המאפשרים חזרה לשגרה מסוימת לצד המחלה, ביכולתנו להעריך עוד יותר את פועלו של הבקטריולוג ד"ר מרדכי ולדמר חבקין. המדען היהודי הצליח להרכיב חיסון לשתי מגפות קשות, שהפילו חללים רבים ברחבי העולם – הכולרה והדֶבֶר. לא פלא שבנימין זאב הרצל הזמין את חבקין לכבד בנוכחותו את הקונגרס הציוני השני. חבקין, שהיה עסוק בעבודתו עד מעל לראש, נאלץ לסרב בנימוס, אך חזר לעניין הציוני בערוב ימיו.

מרדכי ולדמר חבקין נולד ב-1860 באודסה. הוא היה סטודנט מבריק ללימודי מדעי הטבע באוניברסיטת אודסה. למרות יכולותיו מנע ממנו מוצאו היהודי לקבל משרה במוסד האקדמי. פרופסור איליה מצ'ניקוב, שלימד את חבקין באוניברסיטה, הזמין אותו להצטרף למכון "לואי פסטר" בפריז ב-1890. חבקין החל לעבוד שם על פיתוח חיסון נגד כולרה, מחלת מעיים קשה, שהתפשטה בעולם במאה ה-19, וגרמה לתמותה נרחבת. חבקין פיתח חיסון, שהיה מורכב מחיידקים מוחלשים. לאחר שראה כי החיסון פעל על מכרסמים, הזריק חבקין את החיסון לעצמו כדי לבחון את יעילותו. למעט תופעות לוואי ספורות החיסון עבד היטב, והשלב הבא היה לחסן מספר רב יותר של אנשים. למרות שהמחלה השתוללה במדינות רבות, רק הממשל הבריטי בהודו אפשר לחבקין לנסות את טיפולו החדשני. ב-1893 הוא הגיע להודו, ועמל לשכנע את המקומיים להתחסן למרות חששם. במשך שנתיים ירד שיעור הנדבקים במידה ניכרת. לאחר הצלחה זו הזמין מושל בומביי את חבקין ב-1896 לפתח חיסון נגד מחלת הדבר הקטלנית. תוך חודשים ספורים הצליח חבקין לייצר חיסון יעיל גם נגד הדבר, וכך הפך למדען היחיד בעולם שפיתח חיסון כנגד שתי מגפות. שנה לאחר מכן נפתח בבומביי "המכון לחקר הדבר" בניהולו של חבקין, שלימים הפך ל"מכון חבקין", ופועל עד היום. חבקין הפך לגיבור לאומי בהודו, והמלכה ויקטוריה העניקה לו את אות "חבר מסדר הכבוד של הקיסרות".

בול שהופק לזכרו של חבקין בהודו כהוקרה על תרומתו למיגור הכולרה, אוסף אריה צנציפר HZPR\1256495))

חבקין היה גאה במוצאו היהודי ואף היה בעל רקע ציוני ב"חובבי ציון". עוד בזמן לימודיו באוניברסיטה הוא השתתף בפעילות הגנתית בזמן "הסופות בנגב" (1881) יחד עם מרדכי בן-עמי. בן-עמי הנהיג את קבוצת הסטודנטים היהודים, שהגנו על עצמם, וכתב זיכרונות על לילות הפרעות באודסה במהלכן חבקין נעצר:

"אצל חווקין מצאו אקדוח, שקבל באותו יום מידי גיסי, וזה החמיר את מצבו, ובפרט שזה היה כבר הפעם השניה שהוא נאסר. אולם לטובתו היה מה שלא היו לו שום קשרים עם המפלגות המהפכניות. הוא היה מסור יותר מדי למדע ותמיד היה שקוע בלמודיו ולא הניח שעה פנויה לשום ענין אחר. את המדע היקר לו היה מוכן להביא קרבן רק במקרה אחד: כשכוחותיו היו נחוצים לעבודת העם היהודי." (מתוך "העולם", 30 במרץ 1939, עמ' 33)

חבקין שוחרר והתרכז בעבודתו המדעית, אך הרעיון הציוני עדיין נשאר בתודעתו. בארכיון הציוני השתמרו שני מכתבים, ששלח חבקין למנחם אוסישקין בזמן שעבד במכון "לואי פסטר" בנוגע לרכישת אדמה והתיישבות בארץ ישראל והתכתבות ארוכה עם אמיל מאירסון, פילוסוף של המדע ומנהל חברת יק"א, בנוגע לחיסון נגד כולרה. בנוסף, נמצאה בארכיון אמפולה (כמוסת זכוכית) עם תמיסת החיסון נגד כולרה של חבקין יחד עם פתקים בכתב ידו – פריט שנבחר על ידינו לספר "אסופת המאה". 

(עוד על האמפולה ונסיבות הימצאותה בארכיון הציוני ניתן לקרוא כאן​​)

מכתב ששלח חבקין מפריז לאוסישקין ביקטרינוסלב, 1892, ארכיון מנחם אוסישקין (A24\612)

בעוד בנימין זאב הרצל עסק בארגון הקונגרס הציוני השני, חבקין כבר עמל על חיסון תושבי הודו נגד מגפת הדבר, ושמעו נודע ברחבי העולם. הרצל החליט לפנות לחבקין ולהזמין אותו לכבד בנוכחותו את הקונגרס הציוני כנציגם של יהודי הודו. הוא כתב לו מכתב לבבי כחודשיים וחצי לפני תחילת הקונגרס:

"אדון נכבד מאוד,
אולי רשאי אני להניח, ששמעת על פעולתי בעניין הציוני. אתה צויינת לפני כציוני חרוץ על-ידי ידידי מכס נורדאו ואלכסנדר מרמורק בפאריס. הואיל והתנועה הציונית מרוכזת עתה בידי, הריני מבקש ממך להמציא לי במישרין את כל הידיעות החשובות.
אולי גם תהיה לנו השמחה לברכך בקונגרס הציוני השתא בבזל. יהא זה רצוי, שתבוא לבזל בתורת נציגם של יהודים היושבים בהודו, ואני אשלח לך לצורך זה את הוראות לשכת הקונגרס. אם לא תוכל לקבל שם מנדט, יימצאו אגודות ברוסיה או ברומניה שלכבוד יחשבו לעצמן לבחור אותך כציר לבזל. 

בברכת ציון,

המסור לך,
תיאודור הרצל."

מכתב ששלח הרצל לחבקין, המזמין אותו להשתתף בקונגרס, 8.5.1898 (H1\2673)

חבקין שלח מכתב תודה להרצל, שבו הביע את צערו על כך שאינו יכול להגיע לקונגרס בשל נסיבות חייו ולמרות תמיכתו בפועלם של הרצל ונורדאו. הוא הוסיף שיהודי הודו לא מתעניינים ברעיון הציוני. חבקין לא הסתפק בכך, ולאחר הקונגרס שלח מכתב ברכה להרצל ולעמיתיו. ככל הנראה נמנע ממנו להגיע עקב עבודתו המאומצת. בחודש שבו נערך הקונגרס התמוטט אחד מעוזריו מרוב עומס, ושניים נוספים פרשו. לאחד מידידיו כתב, כי אם יתחיל לעסוק בציונות באופן פעיל הוא יצטרך לנטוש את עבודתו המדעית.

מכתב ברכה ששלח חבקין להרצל לאחר קיום הקונגרס, 28.9.1898 (H1\1322)

חבקין פרש מהמכון בהודו בשנת 1914, והשתקע בפריז. כעת היה יכול להפנות את מרצו לעניין הציוני. ב-1916 כתב מסה גדולה על יהדות, שפורסמה בכתבי עת יהודים באנגליה, ותורגמה לגרמנית, להולנדית, לצרפתית וליידיש, שבה טען כי הדת היהודית היא היחידה שאין סתירה בינה למדע. עם תום מלחמת העולם הראשונה הגיש תזכיר לוועידת השלום בוורסאי, שבו תבע שוויון זכויות ליהודי מזרח אירופה והכרה בזכותם ההיסטורית של היהודים להקים בית לאומי בארץ ישראל. הוא היה פעיל בוועד המרכזי של חברת כי"ח, ואסף כספים עבור בתי ספר יהודים ועבור נפגעי הפרעות באוקראינה. הוא התקרב לדת בשנותיו האחרונות, לאחר שהגיע למסקנה כי לימוד התורה והדת היהודית שמרו על העם היהודי במשך שנות גלותו, ועתידו של העם תלוי בהם. הוא החליט להוריש את הונו לתמיכה בישיבות במזרח אירופה, ולשם כך הקים קרן מיוחדת. בשנת 1930 נפטר ערירי בלוזאן שבשוויץ. ביוזמת הוועד הבינלאומי להנצחת זכרו ניטעה חורשה בת 1000 עצים ביער השלום ע"ש קנדי בירושלים בשנת 1970, ובתעודת תרומת העצים נכתב כי חבקין הוא "בקטריולוג, חלוץ הרפואה הציבורית, יהודי מסור, מדען מעולה, אנושי, אזרח העולם, מגדולי החוקרים היהודים וממציא תרכיב החיסון לחולירע".

 מפת חורשה לזכר חבקין, 1973 (KL20M\1439)

* לקריאה נוספת: "חלוץ הרפואה הציבורית" בתוך הספר "להתחיל מבראשית" מאת רות בקי, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל-אביב, 1988.